פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תשכחו ממורה שמדברת ותלמידים משועממים: כשבתי הספר ישתנו בעתיד

      במקום תלמידים שיושבים בטורים ומנסים לזכור כמות מידע עצומה שממילא לא תשמש אותם, לימודי חינוך והוראה במאה ה-21 צריכים להיראות אחרת לגמרי. איך? קפצנו לעתיד עם הפרופ' לחינוך יורם הרפז מהמכללה האקדמית בית ברל, ושמענו ממנו על יסודות החינוך שהוא מקנה למורי העתיד

      תלמידים משועממים בכיתה (ShutterStock)
      התלמידים אמורים לשנן כמויות מידע עצומות והקשיב במשך שעות (צילום: ShutterStock)

      מסדרון ארוך שמצדדיו חדרים גדולים ובהם יושבים אנשים קטנים בשקט ומקשיבים, אחרי 45 דקות הם מחלצים עצמות לחמש דקות ואז שוב יושבים ומקשיבים, וכך הלאה במשך שעות. עליהם לכבוש במשך היום את האנרגיות האצורות בהם, לדכא את הסקרנות הטבעית ולשנן כמויות מידע עצומות שלא ממש מעניינות אותם שלא ישמשו אותם בהמשך החיים. בתי הספר בישראל ובעולם נראים כמו ניגוד אנכרוניסטי למציאות שמתקיימת מחוץ לכותליהם.

      "בית הספר הוא לא תופעת טבע כמו ים או הר, אלא זו המצאה אנושית. כאשר המציאו את בית הספר חשבו שללמוד זה להקשיב וללמד זה להגיד", אומר פרופסור יורם הרפז, ראש התכנית לתואר שני בניהול וארגון מערכות חינוך במכללה האקדמית בית ברל. הסטודנטים שלו לומדים חינוך מזווית אחרת לגמרי – כזו המתאימה לעידן מהפכת המידע ומציגה זווית חינוך שונה ועדכנית.

      בעידן מהפכת המידע בו אנחנו מצויים, כשחידושים טכנולוגיים מסעירים גורמים לשינויים תרבותיים, חברתיים וכלכליים, מערכת החינוך הציבורי הנוכחית לא מסונכרנת עם קצב החיים. אז אילו בתי ספר נראה בעתיד? ובכן, אלה לא יהיו בדיוק בתים וסביר להניח שלא ישתמשו בהם בספרים. בעולם שבו המידע זורם במהירות ובשפע, רוב העבודה תיעשה על ידי רובוטים ומקצועות שונים ייעלמו או ישתנו לבלי היכר - בית הספר ייראה אחרת לגמרי.

      ילדים גולשים באינטרנט באמצעות לפטופ (ShutterStock)
      מערכות החינוך הציבוריות בעולם לא מסונכרנות עם השינויים הטכנולוגיים והחברתיים, וכיום יוצרים לימודי חינוך והוראה למורים מעניינים במיוחד (צילום: ShutterStock)

      "יותר אנשים סבורים שבית הספר מאכזב, אבל אין אלטרנטיבה בעולם"

      בשנים האחרונות בית הספר נתפש יותר ויותר כמוסד מיושן והביקורות כלפיו, שנתפסו עד לפני כשלושים שנה כחתרניות וכאנרכיסטיות, הפכו כיום לשכל הישר של התקופה. פרופ' הרפז מנסה במהלך הקריירה האקדמית שלו להבין את בית הספר ואת התשתית המושגית של בית הספר, זו שאפשרה את הקמתו של מוסד זה. אחת הפרשנויות שלו, אותה שטח בהרצאה שהפכה לוויראלית באינטרנט ומכונה "חמש הנחות יסוד לחינוך במאה ה-21", טוענת שכדי להבין את בית הספר ואת מה שמתרחש בתוכו עלינו להבין את הנחות היסוד שעליהם בנוי המוסד הזה והן משתקפות במעשיהם היומיומיים של המורים בכיתות.

      על פי הרפז, הנחת היסוד הראשונה שעליה מבוסס בית הספר, הנחה שהייתה מקובלת על מקימי בית הספר המודרני לפני 200 שנה ומקובלת עד היום על אלה שמתחזקים את בית הספר, היא שלמידה שווה הקשבה ואם ילדים יקשיבו - הם ידעו, כך שכל מה שעלינו לעשות כדי לגרום להם ללמוד הוא להושיבם בטורים מול המורה כדי שתהיה "הקשבה טהורה".

      "ההנחה הראשונה, שעדיין רווחת, היא שאם תלמידים יקשיבו במשך חמש-שש שעות ביום, שישה ימים בשבוע במשך 12 שנה הם יהיו אנשים חכמים", מפרט פרופ' הרפז, "הנחה מספר שתיים - אם ללמוד זה להקשיב הרי שללמד זה להגיד ולכן המורים מדברים רוב הזמן. זאת הנחה שקשורה לחיי היומיום, אתה רוצה שמישהו ילמד – תגיד לו. מישהו שואל מה השעה? אתה עונה לו והוא לומד מדבריך. זה נכון ליומיום אבל לא לבית הספר. למה? משום שילדים אינם שואלים, וכי הידע מופשט ומורכב, הידע הבית ספרי הוא לא ידע אינפורמטיבי, ולכן אנחנו זקוקים ליותר מהקשבה והגדה".

      בהתבסס על כך, יתר הנחות היסוד של בית הספר כיום הן שידע הוא חפץ שמועבר מפי המורה לאוזן התלמיד, התודעה של הילדים היא מכל שיש למלא במידע ותכלית הלמידה וההוראה היא תלמיד שיודע חומר לימודי מסוים למבחן כלשהו.

      "המלכוד הוא כזה – יותר אנשים בחברה סבורים שבית הספר מאוד פונקציונלי ומאכזב, אבל בשום מקום בעולם אין אלטרנטיבה לבית הספר, לא מצאנו מוסד המוני, ציבורי, שיכול להחליף את בית הספר", מוסיף פרופ' הרפז את הקושי הקיים כיום במערכות החינוך השונות. "יש בשוליים כל מיני בתי ספר פתוחים או פרטיים, אבל אלה פתרונות זניחים. להמונים לא מצאנו מוסד אחר. לכן הציבור מתוסכל וזה גם מחליש את המורים, כי המורים עד כה הרגישו רוח גבית וחשו שהחברה תומכת בהם, היום הם נכנסים די אומללים לכיתות ללא תמיכה ציבורית וללא סנקציות אמיתיות שהם יכולים להפעיל על הילדים".

      מתעניין/נת בלימודי חינוך והוראה? לחץ/י כאן

      ילדות בית ספר, ינואר 2017 (ראובן קסטרו)
      "לילדים לא חסרה אינטליגנציה אלא מוטיבציה, לכן צריך להניע אותם ללמוד" (צילום: ראובן קסטרו)

      "לילדים לא חסרה אינטליגנציה אלא מוטיבציה"

      זמן הקשב של הילדים הולך ומתקצר, הילדים כיום מגיבים לגירויים מהירים, ואם פעם הפרעת קשב וריכוז הייתה גנטית, כיום נדמה שהיא תרבותית. אנחנו חיים בעידן של התפוצצות הידע ויש אוקיאנוס אינסופי של מידע וידע נגישים, אשר באמצעות גלישה ברשת הילדים יכולים להיחשף אליו בקלות. כמות המידע והידע האדירים גם גורמים לכך שהם מתיישנים מהר ומה שרלוונטי היום לא יהיה רלוונטי מחר.

      "לילדים לא חסרה אינטליגנציה אלא מוטיבציה, לכן צריך להניע אותם ללמוד", מסביר פרופ' הרפז. "המשטר הבית ספרי צריך לעבור פרסונליזציה. אי אפשר ללמד באותו מקום, באותו זמן ובאותה שיטה את אותו תוכן ל-30 ילדים - זה כאילו שנכנס רופא למחלקה ומודיע 'היום כולם יקבלו חוקן' ולמחרת יכריז 'היום כולם צריכים אינפוזיה'. הלמידה היא תהליך אישי ביותר".

      "כדי ליצור סביבה חינוכית חדשה עלינו להיפטר מהתוכנה הישנה וליצור בתודעתנו תוכנה חדשה שמבוססת על חמש הנחות היסוד האלטרנטיביות", אומר פרופ' הרפז, "רק אז נוכל לעשות בית ספר חדש. זה יהיה קשה מאוד כי החברה מכורה למוסד הזה. בית הספר מקנה למבוגרים תחושת יציבות בעולם שבו הכול משתנה במהירות והחברה רוצה לשמר איזשהו מוסד אחד. מושגים דוגמת משפחה, עבודה ומדינה משתנים והמוסד היחיד שנראה יציב הוא בית הספר. אני לא טוען בתמימות שאם נשנה את הנחות היסוד שלנו נוכל לשנות את הנחות היסוד של בית הספר, משום שכיום לבית ספר יש פונקציה חשובה בחברה - הוא מאפשר להורים לעבוד, הוא מחזק את האליטות שילדיהן מצליחים בבית הספר והוא מחזק את אשליית העניים שאם ילדיהם ילמדו טוב הם יגיעו רחוק למרות שרוב ילדי שכבות סוציו-אקונומיות נמוכות פחות מצליחים בו, כך שגם אם נשנה תוכנה בראש זה לא אומר שבית הספר ישתנה מיד".

      חמשת יסודות החינוך שמתאימים למאה ה-21

      איך בכל זאת ניתן לחשוב מחדש על מערכת חינוך שמתאימה לרוח התקופה והשינויים שהיא מביאה איתה, איך אפשר לעצב מחדש לימודי חינוך והוראה? "היסוד הראשון שצריך להנחות את מחנכי העתיד הוא שללמוד זה להיות מעורב, להתעניין ולהבין", מפרט פרופ' הרפז את יסודות החינוך שראוי כי ינחו את מחנכי העתיד. "מכאן נובע היסוד השני – שללמד זה לא רק דרך דיבור והקשבה. ללמד זה להפעיל את הילדים, לאפשר להם ולהאיץ בהם להגיע לתובנות בכוחות עצמם. היסוד השלישי הוא שהידע אינו אובייקט אטום שלמורים יש בעלות עליו וצריך להעבירו לילדים עד לבחינה, אלא הידע הוא מבנה, סיפור, אנשים יוצרים ידע וצריך לשתף את התלמידים ביצירת הידע. נצטרך להתייחס לתודעה שלהם כאל מקום פרשני, כאל האנשים שמנתחים את המידע מהסביבה ובונה את התמונה וזאת תולדה של מוח שמייצר פרשנויות".

      גישה זו מנסחת באופן טבעי את העיקרון הרביעי לפיה תודעת התלמיד אינה מכל אותו יש למלא. "צריך להתייחס לתודעתם כאל מכל ריק", טוען פרופ' הרפז, "למורים יש בראש תמונה של ראשי הילדים כמכלים ריקים שאותם למלא בידע, אבל התודעה של הילדים אינה ריקה, התודעה היא פעילות וצריך לחשוב במושגים של פעילות ולא במושגים של עצם כלומר מכל ריק או מלא. התודעה שלנו כל הזמן מפרשת את המציאות, היא מקבלת את הנתונים מחמשת החושים ומפרשת את זה. כך צריך יש להתייחס לתודעה – כאל פעילות שנמשכת כל היממה. המוח עושה ויכול לעשות זאת ולכן כך צריך להתייחס לילדים – לאפשר להם ליצור את המחשבות והרעיונות והתובנות החדשות שלהם. כל זה לא כדי שידעו הרבה, אלא כדי שיתקיים היסוד החמישי שהוא גם מטרת החינוך – לא רק ילד שיודע, אלא ילד שיודע להתייחס לידע. אנחנו זקוקים לילד סקרן, ספקן, שחוקר את מקורות הידע ושיהיה יצירתי - שיהיו לו דחף לייצר ידע משלו".

      רעיונות מחוללי שינוי אלה בתחום לימודי חינוך והוראה נלמדים בכל הקורסים שמלמד פרופסור הרפז במכללה האקדמית בית ברל. הסטודנטים להוראה נחשפים במהלך לימודיהם לתואר שני במכללה לאותם יסודות חינוך חדשים, שמתאימים לרוח המאה ה-21, ויוצאים אל עבודתם בתחום החינוך עם השראה ונכונות "לתקן עולם".

      רוצים לדעת עוד על לימודי חינוך והוראה במכללה האקדמית בית ברל? לפרטים נוספים הקליקו כאן

      עוד בנושא:

      להציל את העולם, ילד אחד בכל פעם: הדרך לבנות לנוער עתיד חדש

      משמרים את אפקט החממה: ללמוד איך להפוך למורים מסוג אחר

      "קריירה עד לפנסיה": העתיד שמעניק החינוך לבני ה-35 ומעלה

      הפי אנד: הדרך של סטודנטים לקולנוע להשתלב בשוק העבודה