וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

היום שאחרי סיום בית הספר לאמנות: מה עושים בוגרי המדרשה?

15.8.2017 / 8:51

מה עושים האמנים הצעירים אחרי שסיימו את הלימודים? הכירו שניים מבוגרי המדרשה לאמנות של המכללה האקדמית בית ברל

מכללת בית ברל. הילה עידו,
מכללת בית ברל/הילה עידו

דור זליכה לוי הוא אמן רב תחומי המתמחה ביצירת מיצבי הקרנה וסאונד, וידאו?ארט ומופעי מולטימדיה. תהליך העבודה הייחודי שהוא יוצר בשיתוף מוזיקאים שונים הופך את הפסקול ביצירותיו לאלמנט מכונן. יסמין דיוויס היא אמנית וידאו המנהלת דיאלוג עם הקולנוע ומתבוננת במנגנוני ההתבוננות שלה לא פחות מאשר במושאי ההתבוננות עצמם. המבט הרפלקסיבי מאפשר לה לשאול שאלות על אמנות ועל המקום שלה בעולם, אך לפני הכל על עצמה. הכירו את שניהם.

הפסקול של תהליך היצירה: דור זליכה לוי

מכללת בית ברל. הילה עידו,
: דור זליכה לוי צילום: הילה עידו)/הילה עידו

תקופת לימודים: 2010?2014
מסלול: התמחות במדיה דיגיטלית + תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה.
פרסים והישגים מיוחדים: עבור תערוכת הגמר במדרשה קיבל זליכה לוי את מלגת ההצטיינות ע"ש הורביץ מקרן אמריקה ישראל. כמו כן זכה בפרס לעבודת אמנות פוליטית?חברתית מצטיינת ע"ש רות שלוס. בתערוכה "זום 2016", שהוצגה במוזיאון בית טיכו בירושלים באוצרות גילה לימון, טל בכלר ותמנע זליגמן, הציג את מיצב הווידאו והסאונד "אומברה". מתוך כ?20 אמנים צעירים שהשתתפו בתערוכה, בחר חבר שופטות בינלאומי בעבודתו של זליכה לוי לפרס הראשון. במרץ האחרון נפתחה במוזיאון תל אביב לאמנות התערוכה 'מקאמאת' שיצר בשיתוף המוזיקאי אביעד סינמנס.

למה אמנות?
"הייתה לי נטייה טבעית לאמנות, שהתחילה כבר בלימודי התיכון בתלמה ילין. לאחר התיכון יצרתי סדרות ציורים והצגתי אותה במסגרות עצמאיות שונות. לאחר רומן קצר עם אמנות רחוב ויצירה במרחב הציבורי חיפשתי זווית ייחודית לבטא בה את העניין שלי במוזיקה, בשורשים שלי ובמציאות הפוליטית שחוויתי באותו הזמן".

למה המדרשה?
"למדרשה הגעתי בעקבות חבר שנרשם. הסתקרנתי ממפגש אישי עם מרצים שאת עבודתם הכרתי. בהתחלה היו לי ספקות לגבי המסגרת אבל גיליתי שהיא מספיק גמישה כדי לאפשר לי להתפתח וליצור בכיוונים שהתאימו לי. המרצים שהשפיעו עליי היו אלונה פרידברג, אורי ניר, משה אלחנתי, אהד פישוף, גיא בן נר ויעקב מישורי. במהלך השנה השנייה ללימודים 'זנחתי' את הציור ועברתי להתנסות בווידאו, בסאונד ובמדיה דיגיטלית.

"באותו זמן עבדתי בתחום החינוך הבלתי פורמלי ורציתי להתפתח בתחום, לכן בחרתי במסלול שמשלב אמנות וחינוך. תוכנית הלימודים הייתה מספיק פתוחה כדי שאוכל להגשים את עצמי דרכה".

האם אתה מתפרנס מאמנות?
"לצד היותי אמן פעיל אני מורה לאמנות. אני עובד בתחום החינוך הבלתי פורמלי, במסגרת העמותה לקידום החינוך ביפו והסדנא לאמנות ברמת אליהו. רבים מחבריי ללימודים ומהאמנים הצעירים שאני פוגש עוסקים כיום בהוראה לצד העיסוק באמנות. בשבילי העיסוק בהוראה איננו משני, לצורך פרנסה בלבד, אלא עומד בפני עצמו. אני רואה בו חשיבות עצומה ושליחות".

במה ממוקדות העבודות שלך?
"בפרויקט הגמר שלי הצגתי מערך של מיצבי וידאו וסאונד. באחת העבודות, 'מאניינה מאניינה', שימשו רוזטות שנמצאות בתיבות תהודה של כלי מיתר מסורתיים (עוד ולאוטה) בסיס להתרחשות קולית וחזותית. עבדתי, ועודני עובד, בשיתוף פעולה עם מוזיקאים כדי ליצור מוזיקה מקורית המותאמת במיוחד לעבודות".

על מה אתה עובד עכשיו?
סדרת המופעים "שירי המלחמה הבאה" - פרויקט מיוחד שנוצר בשיתוף מוזיקאים היוצרים מוזיקה אלקטרונית. המופע מתבסס על דגימות שירי מלחמה ציוניים. כמו כן עובד זליכה לוי על יצירה חדשה של פורמט אינטרנטי, שתעלה בקרוב במסגרת עונת התרבות בירושלים.

מתעניין/נת בלימודי אמנות? לחץ/י כאן

sheen-shitof

עוד בוואלה!

פיטרו חוגגת יום הולדת עגול ואתם נהנים ממבצע של פעם ב-60 שנה

בשיתוף פיטרו

מתבוננת בהתבוננות: יסמין דיוויס

אמנית הווידאו יסמין דייויס. שחר דייויס, מערכת וואלה! NEWS
יסמין דייויס/מערכת וואלה! NEWS, שחר דייויס

תקופת לימודים: 1998?2001, 2011?2013 (לימודי המשך).

פרסים והישגים מיוחדים: בשנה שעברה זכתה דייויס בפרס לאמן וידאו בראשית דרכו של משרד התרבות והספורט. במהלך השנים זכתה פעמים רבות בפרס קרן רבינוביץ' ובקרן משפחת אוסטרובסקי. עבודותיה הוקרנו באינספור פסטיבלים ותערוכות יחיד בארץ ובעולם.

למה אמנות? "עזבתי את התיכון בגיל 16 והתחלתי ללמוד בגיל 17. בתיכון הרגשתי שהחיים שלי מתבזבזים. אני באה ממשפחה של אמנים ולכן לא שאלתי את עצמי שאלות גדולות כמו 'למה אמנות'. זה היה די ברור שלשם אני הולכת. המסלול היה מוכתב מראש. לא היה אקט מרדני בעזיבת התיכון. את התיכון שלי עשיתי במדרשה. די מהר הבנתי שאני רוצה לעסוק בווידאו. גדלתי עם מצלמת וידאו בבית וזה היה הדבר הכי נגיש ומובן מאליו".

למה המדרשה? "בחרתי במדרשה משום שהרגשתי שזה מקום מספיק פתוח ולא קונפורמיסטי, שאוכל ללמוד ולגדול בו מבלי שיהיה מאיים או מגביל. הרבה מורים היו משמעותיים עבורי, אבל המרכזיים ביותר היו אורית אדר בכר, גיא בן נר, רועי רוזן, יואב שמואלי. מכל אחד קיבלתי משהו שונה. אורית אדר בכר הייתה אומרת שאמן לא בהכרח צריך לייצר כל הזמן, שלהיות אמן זה משהו שבהוויה, וגם אם לא תעשה אמנות שנה שלמה עדיין תהיה אמן. זה עזר לי להבין שגם בתקופות שבהן אני פחות 'עושה', עדיין מתרחש תהליך של התבשלות שהוא לא פחות חשוב לתהליך היצירה. ובעצם, שהחיים הם חלק מהעשייה ושאי אפשר להפריד בין השניים".

למה וידאו? "בשנים שבהן למדתי במדרשה לימודי הווידאו רק התחילו, וגיא בן נר היה בין הראשונים להעביר אותם. השיעורים אפשרו לי לחזור ולהשתמש בכלי שהיה הכי זמין ומוכר לי - מצלמת הווידאו של המשפחה. מגיל צעיר מאוד השתמשתי בה כדי לעשות סרטים שנועדו לעיניהם של ההורים והדודים, כך שהבחירה בווידאו הייתה טבעית מאוד. גיא בן נר אפשר לי לראות כיצד המדיום הזה, שהיה עד לאותו רגע כלי לפורקן והשתטות, יכול להפוך לכלי למחשבה".

האם את מתפרנסת מאמנות? "לא הייתי מתנגדת להתפרנס מאמנות אבל אני לא חושבת במונחים האלו. כשאני יוצרת אני לא חושבת איפה העבודה תוצג או למי אראה אותה. העין של הקהל או של האוצר קיימת תמיד כתודעה גדולה ומופשטת. תמיד יש ביקורת ושיפוטיות, אבל זה לא מישהו קונקרטי וזה לא מיועד לעין ספציפית. אני עובדת בתוך העולם הבועתי שלי. אם אני חושבת על כסף זה רק בשביל לממן את העבודות כי לעשות וידאו זה נורא יקר. הרבה פעמים אני מממנת את העבודות בעצמי ומאוחר יותר מקבלת מימון מאיזושהי קרן".

במה ממוקדות העבודות שלך? "אני מבקשת לספר סיפור באמצעות המצלמה, הבית והחפצים שבתוכו עם כמה שפחות אפקטים ומניפולציות של עריכה. לשם כך אני מייצרת מבנה עם עקרונות קבועים. אני מחפשת את הרגע שבו ההיגיון של המבנה יכתיב את השתלשלות ה'נרטיב' ופחות החלטות שיפוטיות שלי כבמאית. באמצעים מינימליים אני מזיזה את המצלמה בין חדרי הבית ומנסה לספר סיפור בתיווכם של החפצים שבתוכו. תנועת המצלמה ומבטה מפיחים חיים בבית ובדומם ומטשטשים בין החי לדומם ובין הפעיל לסביל.

עובדת עכשיו על "העבודה 'הכה בי רעם - סרט על פרנויה שבו פס הקול מקדים את התמונה, התגובה את הסיבה, הזעקה את המכה והרעם את הברק. הווידאו עוקב אחר אישה המשוכנעת שכוח זר חדר לביתה על מנת להשתלט עליה ולהרע לה. זהו סיפור על דמות אבודה החווה מציאות מפורקת. הדמות הנרדפת מיוצגת על ידי התמונה, והדמות הרודפת מיוצגת על ידי פס הקול, אולם בפועל - שתיהן נגזרות של אותה דמות. בכוונתי להשתמש במנגנון הזה של פס קול מקדים תמונה, ולהוליך באמצעותו את הדמות אל תוך נרטיב מעגלי שבסופו היא תוביל את עצמה אל סופה המר".

רוצים לדעת עוד על לימודי אמנות והוראה במדרשה – פקולטה לאמנויות במכללה האקדמית בית ברל? לפרטים נוספים לחצו כאן

וואלה! NEWS בשיתוף המכללה האקדמית בית ברל

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully