אור דותן למד קולנוע בתיכון. בסיום הטיול שאחרי השירות הקרבי בצה"ל, כך היה לו ברור, יחזור לארץ וילמד קולנוע. הוא בחן את כל המוסדות ללימוד קולנוע בארץ ובסופו של דבר החליט ללמוד במחלקה לקולנוע במדרשה - פקולטה לאמנויות, המכללה האקדמית בית ברל. "אמא שלי בוגרת המדרשה והיא גידלה אותי על ברכי האמנות הפלסטית", הוא מספר, "תמיד היה קצת מוזר בעיניי שקולנוע קצת מנותק מהאמנויות הפלסטיות, ובמדרשה זה ממש לא ככה. זה אותה פקולטה, אותו קמפוס. יש חיכוך, השקה והרבה אינטראקציה עם המחלקות האחרות".
"החיכוך הזה הוא אחד הדברים שמייחדים את הלימודים אצלנו", מספר דני מוג'ה, ראש המחלקה לקולנוע. "סטודנטים לקולנוע יכולים לקחת קורסים על קנדינסקי, סטודנטים לווידיאו ארט יבואו ויבקשו מאתנו צלם".
להבין את האפראטוס מכל הכיוונים
לפני כחמש שנים עברה המחלקה לקולנוע אקדמיזציה, והפכה מבית ספר מעשי לקולנוע שמעניק תעודת גמר למחלקה אקדמית המעניקה תואר ראשון בקולנוע, אבל את המסורת הפרקטית ממשיכים לשמר. "אנחנו מחזיקים אתוס של עשייה בשילוב תוכן אקדמי. הסטודנטים מרוויחים מכל העולמות - מצד אחד זו כיתה אורגנית ומצד שני אקדמיה". אומר מוג'ה ומסביר: "שלא כמו בחוגי הקולנוע באוניברסיטאות, למשל, כיתת הלימוד היא כיתת הפקה קבועה, כמו בבתי ספר לא אקדמיים. ולפיכך הלימודים אינטימיים יותר, כולם מכירים את כולם".
"כשחיפשתי בית ספר חיפשתי מקום שיהיה לי כמו בית שיקלוט אותי, יאתגר אותי ויעזור לי להתפתח", מספרת סטודנטית שנה ג', שקד קציר, שקיבלה לא מזמן מלגת הצטיינות. "מאז שהתחלתי ללמוד אני מרגישה שזה מה שאני עושה". קציר, כמו דותן, למדה גם היא קולנוע בתיכון. עם סיום התיכון התגייסה לשירות לאומי במגמת קולנוע ולימדה בני נוער. חודשיים אחר כך התחילה ללמוד, וכעת היא בשלבי סגירה של סרט האמצע שלה, שיוקרן בפסטיבל השנתי של המחלקה צ'ינה פורטה. מלבד זאת היא שותפה בפרויקט דוקו חברתי של הכיתה שלה, בהנחיית שירלי ברקוביץ', העוסק במרפאת הפליטים בתחנה המרכזית בתל אביב.
"המרפאה שייכת לארגון בטרם ומתקיימת בעיקר מתרומות. זה אחד המקומות הבודדים במדינה המעניקים טיפול רפואי לפליטים. ניתנה לנו הזדמנות מדהימה להתלוות לאנשים המדהימים המרכיבים אותה ולספר את סיפורה", מספרת קציר, מפיקת הסרט. "יש סיפוק אדיר כאשר אנשים מוכנים להכניס אותנו לחיים שלהם ולתת לנו להכיר אותם באמת ומבפנים. הסרט הזה הוא מתנה. הוא לימוד משמעותי שאני לא חושבת שהיינו מקבלים בדרך אחרת: לגלות את הסיפור, לספר אותו, להציג עולם, לערוך הכל, לעמוד בדד ליין, לראות קסם על המסך, ואת כל זה לעשות יחד, ככיתה. זה פרויקט סוחף ומדבק".
העבודה בכיתת ההפקה וההיכרות העמוקה, בשלב ראשוני מאוד של לימודי קולנוע, עם כל התפקידים בהפקה קולנועית, תרמה רבות לבחירה של דותן וגם לזו של קציר. "חייבים לשחק במשחק הכיסאות המוזיקליים של ההפקה כדי להבין את האפראטוס מכל הכיוונים", מסביר דותן. שלא כמו באוניברסיטאות, שבהן הסטודנטים צריכים לצוד את חבריהם להפקה בכוחות עצמם, כאן נתמכים הסטודנטים זה על ידי זה. "יש המון תמיכה קולגיאלית וכולם צריכים להתנסות בכל התפקידים", מסביר מוג'ה. "סטודנטים לא צריכים לחפש את חברי ההפקה כי אנחנו דואגים שיהיה כיסוי הדדי. בשנה א' כל אחד צריך להשתתף בשבעה תפקידים שונים. עד שטבלת השיבוצים מתמלאת לא יוצאים לצלם את הפריים הראשון".
מתעניין/נת בלימודי קולנוע? לחץ/י כאן
עוזרים לסטודנט לומר את מה שיש לו לומר
כידוע, המכללה האקדמית בית ברל היא בראש ובראשונה מכללה לחינוך, ובהתאם לכך לימודי קולנוע במסגרתה מספקים לסטודנטים במסלול זה תואר ייחודי תואר ראשון בקולנוע ותעודת הוראה בקולנוע. "אנחנו מאמינים שהקולנוען הוא אמן?מורה ושכדי להיות מורה טוב צריך להכיר את הקולנוע של העולם, להכיר גישות לקולנוע", מסביר מוג'ה. "המורה נדרש לידע והאמן נדרש להפגנת אינטלקט. כדי שיהיה לו מה לומר ביצירה שלו אנחנו מספקים לו הרבה ידע בתחומים ההומניסטים - פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה".
לדותן, כמעט?בוגר המכללה, יש בהחלט הרבה מה לומר. סרטו הראשון, "גרמנופוביה", העוסק בתסביך ההתמודדות עם השואה בדור השלישי, יוקרן בקרוב בפסטיבלים בספרד ובמקסיקו. סרט האמצע שלו, "שאבעס מורגען", העוסק בתרבות היידית, התקבל לפסטיבלים רבים ברחבי העולם, בהם פסטיבל Harvest בקליפורניה, פסטיבל Exground בגרמניה, פסטיבל הקולנוע היהודי בירושלים ופסטיבל הקולנוע הישראלי בניס שבצרפת. "בעיניי אחד התפקידים שלנו כיוצרים צעירים הוא להחיות את מה שכור ההיתוך מחק. יש הרבה חוכמה ביידיש ובלדינו והמון עושר תרבותי ואינטלקטואלי שחבל לאבד". היום עובד דותן על סרט הגמר הדוקומנטרי שלו, העוסק ברצון שלו להגר לארצות הברית. קרן "דוקו וילג'" (Docu Village) תומכת בהפקת הסרט, ובינתיים מתפרנס דותן מעריכת וידיאו בחדשות כאן תאגיד השידור הישראלי.
"אנחנו לא מתעסקים בתחרות הפנימית ולא בארצית, אלא בתחרות שיש לכל אחד עם עצמו כדי לגלות את המסלול שהוא צריך ללכת בו, וזה לא דבר קל, אבל אנחנו מתעקשים עליו", מסביר מוג'ה, הסבור שכל זה מתאפשר, בין השאר, בשל התנאים הגיאוגרפיים הייחודיים של המכללה. "המכללה האקדמית בית ברל ממוקמת במקום קסום בפאתי גוש דן שעדיין מרגישים בו את הטבע ואת החקלאות. יש פה סגירות ופתיחות כאחד אנחנו קרובים אל העיר גיאוגרפית אבל מרוחקים ממנה קונספטואלית. אני רואה את החיוך של הסטודנטים וברור לי שהם נמצאים במקום הנכון כדי למצוא את המסלול שלהם בעולם האמנות והקולנוע".
רוצים לדעת עוד על לימודי קולנוע והוראה במדרשה פקולטה לאמנויות במכללה האקדמית בית ברל? לפרטים נוספים לחצו כאן